רעיוני | נווה שאנן | תל אביב

שכונת נווה שאנן בדרום תל אביב נמצאת במרחק 5 דקות הליכה מרוטשילד ומשמשת כמקום מפלטם של העובדים הזרים והפליטים בישראל. ניתן לראות איך בנייני הזכוכית הופכים למבנים מתפוררים וכיצד הפסטורליות שבשדרות רוטשילד הופכת לתחושת פחד ואי שייכות במדרחוב נווה שאנן. כתושב האזור נחשפתי לאותה סיטואציה מורכבת שלא מקבלת התייחסות מספקת. פרויקט זה עוסק באקט האדריכלי והשלכותיו החברתיות בכל הנוגע לתכנון עבור אוכלוסיות מוחלשות מתוך רצון לקשר בין צורכי התושבים לבין פיתוח ותכנון במרחב פועל וקיים. ריכוז אוכלוסיית מבקשי המקלט באזור אינו מקרי - קיים מנגנון ברשות החוק שאחראי לבידול וריכוז "האוכלוסייה הבעייתית" כדי לשמור על שקט יחסי בשאר חלקי העיר. מנגד, האוכלוסיה הוותיקה מתמודדת עם גלי הגירה ואינה מקבלת את המציאות החדשה ופועלת להרחקתם בכל דרך אפשרית. כתוצאה מכך נוצרת דחיקה. אוכלוסיית הזרים מתמקמת בלית ברירה בין כותלי השכונה אך אינה רצויה ע"י יתר התושבים שמסרבים להכניסם. מצב נתון זה מאלץ את אוכלוסיית הזרים לספח את המרחב הציבורי ולהפכו פרטי לחלוטין וכך נוצא היפוך תודעתי - האוכלוסייה הזרה מגדירה את "החוץ המסורתי" כדוגמת הרחוב, חדר המדרגות , גג הבניין והתחנה המרכזית כבית - המקום המוכר והבטוח, ואת "הבית המסורתי" - כדוגמת הדירה, מוסדות הציבור הקיימים וכל יתר העיר כחוץ - המקום המאיים.

ומשום שהציבורי משמש פרטי - לא קיים מרחב ציבורי כלל.

זאת וההבנה שלכל חברה יש צורך במרחב ציבורי, הביאה אותי לתכנון מותאם אישית לאוכלוסיה זו של מרב ציבורי המספק מקומות להיזכר, לכאוב, לקדש, למחות, להנות ועוד.

מנחה - אדר' איציק אלחדיף.

פרשנות ציורית
חזית רחוב מצב קיים
מפה מצב קיים
תפיסה 3
תפיסה 2
תפיסה 1
גישור 3
גישור 1
תחימה 3
תחימה 2
תחימה 1
ממשק 3
ממשק 2
ממשק 1